וחבל לכולנו על הזמן…
הילדים ירוששו ארנקינו, אנחנו נספוק כפינו, נצקצק לשוננו ונשלוף ארנקינו, כי ככה זה בעולם צרכני שבו הילדים שולטים, כידוע. או לפחות ככה נדמה להם.
ועל שום מה קמתי הבוקר במצב רוח מפלצתי, תשאלו? אולי זה בגלל שפסק לו הגשם ואיתו הלך לו מצב הרוח הטוב והרטוב שלי? לא ולא.
אולי זה בשל האיום החדשותי על הקיץ שעדיין לא בפתח וכולנו כבר אמורים להיות במתח? אז זהו, שגם לא.
אולי איזו מחאה חברתית שבקה את גרוני? גם לא.
זה באמת לא באשמתי. זה המפלצות. לא, אני עדיין לא שומעת קולות בראש, לפחות לא כאלה מודעים. אלה המפלצות החדשות של הילדים, הלהיט החדש, התורני, החודשי, השנתי, המולטי מגה רב פעלולים החתרני, זה שמגיע עם אתר שצריך לקנות לו דברים, ומדבקות וקלפים ובובות קטנות לאיסוף לאורך כל השנה כולה, כלומר ליומיים וחצי עד הטריק הבא.
הפעם קוראים לו מושי מונסטרס. כן, מה ששמעתם. זה גם מושי וחמודי, וגם מפלצתי ומגניב וחתרני עד אימה. אוהו, איזה פחד. הילדים נגנבו סופית ואילצו אותי לקנות להם מעטפות עם בובות איסוף שנקראות מושלינג.
אז תתחילו לאסוף. כסף. כדי לקנות את הבובות האלה, וזה רק אם אתם רוצים קצת שקט בבית, שלום בית ושלום שלום. אחרת אל תקנו.
רגע לפני החופש הגדול, כשחשבתי שעברתי את השנה הזו בשלום – הילדים כבר גדולים, הם כבר לא מתעניינים בשטויות מרוקנות כיסים, חשבתי. אז בדיוק טעיתי. כי מסתבר שאין גיל לתרגיל, והנה אפילו אני – הצצתי, נגנבתי קלות, התאהבתי קשות ונשברתי לדורי דורות. המפלצות האלה חמודות.